חוויית המשתמש

 

התייחסתי רבות לתיעוד ולאובססיביות שבאיסוף, אבל בסופו של דבר הרעיון שלי לא מונע מאיסוף של המשתמש ספציפית, אלא מכך שכל המידע כבר מוכן לרשותו, הוא נאסף עבורו.

 

ובכן, מה שיותר מעניין בשלב זה, הוא איך המשתמש RELIVING את החוויה, האופן של החוויה החוזרת. ה-לחוות את זה שוב, לשקוע בזה, להזכר במחשבות הקטנות שהיו אז, זה החלק המרגש. אנחנו מתעדים כדי להתרגש בהמשך. יש משהו מעניין עבורי בהתמכרות בלחזור אחורה. כמה אפשר לשקוע, מה ירים אותך ומה יגרום לך לשוב בחזרה לחוויות העבר, אל האפליקציה. זה בעצם לקחת את מסמך ההסטוריה הזה ולהתחיל לארגן אותו בצורה העכשיווית, שמלווה אותי ביומיום. נגיד, שהמשתמש רוצה לחוות משהו שקרה לו ומקבל הודעת פופ אפ- SMS באותו תאריך של היום או באותו מיקום. אז הוא נכנס כי מסקרן אותו, וזה השלב שבו אני צריכה לבדוק- איך הזיכרון המסויים יסקרן את המשתמש? איך הוא ישאב אותו חזרה?

 

אז כהתחלה, אני רוצה שהחוויות יהיו קצת יותר אישיות, כדי שיהיה למשתמש טריגר ללכת ולחוות אותן. בשלב הזה אני חושבת גם על חוויות של המשתמש וגם על חוויות של חבריו או זרים לו, שיאפשרו לחוות דרכם, כדי לאפשר לאחרים את התחושה שמישהו אחר מעביר להם. האפשרות להיחשף דרך אדם זר או מוכר לאיזשהו זיכרון משלו. אני לגמרי יכולה לקחת השראה ממשחקי ה'חפש את המטמון', כמו המשחק 'גיאוקאשינג' שמאפשר למשתתפים להשאיר קופסא בנקודות עניין שונות (למשל נקודות תצפית או פארקים, שמוסיפים עניין למיקום המסויים בו היא מונחת) ובתוכה חפצים מסויימים ולהעביר את המשתתפים האחרים חוויה.

 

יש משהו מרתק בלמצוא חפץ או דבר כלשהו שהוא לא שלך, ויש לו משמעות ככל הנראה לאחר, שגם השאיר אותו עבורך ועבור אחרים כדי שתמצאו אותו. אני בוחרת בפרויקט הזה שלא להתעסק בחפצים, אלא אם מדובר בסמארטפון או טאבלט ומחשב, ולהתעסק בזכרונות לפי המיקום. באופן זה, האפליקציה תאפשר אקטיביות של המשתמש, והוא יוכל ממש ללכת למיקום של החוויה המסויימת ולחוות אותה מחדש.

 

בהתאם, אולי ירצה להצטלם עם המיקום בעל הזיכרון ויחליט לעשות סלפי! בשנה שעברה הפרויקט שעשיתי על 'הגן הנעלם', הפינאלה היה סלפי שלי עם סבא וסבתא על רקע הבית הישן (כשהם מהווים חלק מהמציאות הרבודה).

*מקסים שרק אני פוזלת בתמונה, כמסתכלת על המסך ולא לעדשת המצלמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרשתות מוצפות במידע שעשוי להפעיל את כל רגשות המשתמש. זכרונות טובים וגם פחות מועלים ומתועדים. התלבטתי רבות האם וכיצד אוכל להמנע מלהציג זכרונות קשים, והחלטתי שלא לאפשר מקום של הדחקת מידע, משתי סיבות:

• אין באפשרותי להגביל את המאגר לכדי זכרונות טובים ופחות. זה כן יכול לבוא לידי ביטוי באופן מניואלי מצד המשתמש, למשל באמצעות הגדרה בסיסית: 'לא רלוונטי לי, תוריד את זה'. או- 'אל תחשוף בפניי חוויות מהסוג' (ואז הן יעברו לארכיון).

• זה עשוי להוות מעין פורקן, מקום לשינוי מהעצמי הבוגר והמחושב יותר. 

 

כמה נקודות למחשבה:

• האם לאפשר העברה ל'ארכיון' של זכרונות שתהווה כ'פח אשפה' להשמדת זכרונות? יש בזה משהו אפל.

• אופציה של המשתמש לעבור על המידע הגולמי תהיה מאוד טרחנית, אולם מצד שני איך המערכת תדע להציף את המידע הרלוונטי והמשמעותי עבור המשתמש, ותימנע מספאם?

• נוטיפיקציה המבוססת על השיטוט ברחוב באמצעות המציאות הרבודה- כשהמערכת תחליט שהמידע רלוונטי למשתמש, היא תציף אותו.

 

פרמטרים שיכולים להוות מאפייני חוויה:

• מיקום, זמן

• חיישן טמפרטורה (הפלאפון קולט חם קור וזה מאפיין את האווירה, גוונים שונים)

• איתור שיר שמעביר את החווייה

• של מי החוויה?

• איך הוא מקושר אלי

• אפשרות לחוות חוויה של מישהו אחר- באיזור (אולי 500 מ'), במדינה, בעולם.