note to self:
בהתאם להחלטתי שהאפליקציה תבצע סינכרון של המידע ברשתות החברתיות השונות- עלי להיזהר. אנשים רבים, כיאה לתרבות השיתוף, נוטים לצייץ ולעדכן את הפייסבוק והאינסטגרם בכל שעה. סטטוסים כמו "שבוע טוב לכולם" בתוספת תמונת 'צילמתי עכשיו 20 תמונות וזו הנבחרת. בעוד שעתיים אעלה עוד כמה', או העלאת תמונה של חיבוק הכרית באינסטגרם עם הכיתוב "איך שאני אוהבת לישון".
ובכן, צריכה למצוא דרך להמנע מספאם.
הצורך לצבור ולאסוף לא מתרחש רק במדיה הדיגיטלית. חל שינוי בקרב חנויות האופנה החדשות שנפתחות בשנים האחרונות, שתחלופת הבגדים בהן מהירה ובהתאם גם מחירם הנמוך של הפריטים. ההגיון העובד בקרב הקונה הוא שיש לו יכולת לקנות כמה פריטים במחיר של פריט אחד יקר מחנות אחרת. אולם, בהתאם, גם אין התחייבות באשר לאיכות הבד, התפירה וכדומה.
האגרנות והמיידיות, הקלות שברכישה והאושר הרגעי וזמני נובעים מהנחשקות שחברות הפרסום מעוררות בקהל היעד. המילה 'זול' היא כבר לא מילה גסה, לפחות לא יותר מדי. עוד אין דיבור חופשי על הנושא, אך ניתן לשים לב שהוא עולה בקרב קבוצות שונות. מוצר זול מאפשר יותר חופשיות בקניה והפרזה בכמויות. וכך גם הרשתות החברתיות, שנותנות מקום ומעודדות שהיה מתמדת בן, אפילו כשהתוכן עשוי להיות לעתים רדוד.
מצד שני, חשוב לי שלכל זיכרון יהיה מקום, ולו לפעוט ביותר, משום שהוא מהווה רכיב קטן, אשר בצירוף זכרונות אחרים הקשורים בו בהקשר מסויים, ייווצר מכלול של זיכרון שלם ומשמעותי. מהפנטזיה הזו אני מתחילה, הצירוף והיטשטשות הגבולות שבין זכרונות ורגעים. חווייה הרת גורל, כזו שקשורים בה אנשים רבים והם לא מודעים לקשרים שביניהם, מלבד המיקום בו הם נמצאים יחד באותו רגע מסויים.
ניכר כי הגדרת המילה 'נוסטלגיה' קיבלה משמעות מעט שונה בשנים האחרונות. התיעוד הבלתי נלאה של חוויות ושל רגעים כבר לא מתאפיין רק בלעיין בפתקים ישנים וסנטימנטליים או תמונות מהאלבומים שבארון, אלא גם בקבצים, מיילים ותיקיות ישנות עם אלבומים שאינם פיזיים ומוצאם על המחשב או הרשת. בדומה לרעיון של הפרויקט שלי, ב- Facebook חשבו על דרך לגבש זכרונות שטמונים באתר ולעורר לתחושות נוסטלגיה, להציף זכרונות קודמים שהועלו על ידי המשתמש.
